מגיע לנו זכויות. מגיע לנו חיים.

בכל שנה יום האיידס עולמי נופלת ב -1 בדצמבר, ובאותו יום ורוב הימים ממש, אני חושב על איידס, ומה המחלה נלקחה ממני. הרבה. זה לקח הרבה ממני. יותר ממה שאני יכול לחשוב על לפעמים, יותר ממה שאני רוצה לזכור. יותר מכל דבר צריך לקחת מאדם.

אני גדלתי באמצע החלק הגרוע ביותר של המחלה. הייתי רק ילד וראיתי הרבה אנשים מתים, גברים צעירים בריאים ויפים שהגיעו לסן פרנסיסקו בשנתי ה -70 כדי להימלט עיירותיהם הקטנות והומופוביה הכפרית והמשפחות הנוראות שדחו אותם. הם היו מנודים והם היו שבורי לב ומנודה ואז הם הגיעו לסן פרנסיסקו והם התקבלו בברכה על ידי עיר הולדתו המדהימה שלי בזרועות פתוחות.

אלקטרז בטח היה כמו אליס איילנד לבחורים האלה. הם השתוקקו לנשום חופשיים ולנשום הומו והם באו והם היו והם עשו. ראיתי אותם ברחובות כשהם הגיעו, רעננים ולא להאמין מזלם הטוב. ראיתי אותם התפצלו שניים שניים ואולי לפעמים יותר. ראיתי אותם מחזיקים ידיים ולובשות בנדנות צבעונית בכיסים האחוריים שלהם. ראיתי אותם מחייך וצוחק ומנשק ונרגש ולאכול המבורגרים ולובשים טבעות פטמה ועור אפודים ומכנסי עור ומקבל שיזוף על החזה החשוף שלהם התפוצץ משמחה שעשוי האושר הראשון שהרגיש בחייהם הקשים.

אני הייתי הולך על ידי והם לפעמים היו מלטפים אותי על הראש ולפעמים שואלים אותי מה השם שלי היה ואם אני יודע מה שמו של הבחור שהיה, ואם הייתי אכפת לי מעביר לו מסר.

ראיתי גברים לבושים כבוקרים וראיתי גברים גבוהים גדולים המחופשים לקיסריים וראיתי אולי יותר ממה שאני צריך לראות בגיל הזה, אבל לא היה אכפת לי את זה כי זה לא היה מפחיד לי. אני היה בטוח בעיר של ילדים שבגרו שאהבו אחד את השני ואהבו את החיים ונראים כאילו הם חיים בפעם הראשונה זה.

האם אתה יכול לדמיין את זה? חיים בפעם הראשונה. מה יפה דבר. אבל זה לא החזיק מעמד.

סן פרנסיסקו נראית שטוף שמש אז, ולאחר מכן את הערפל שנקבע ב. בזיכרון שלי, זה נראה כמו ש. בהיר השמש וחמה, האדימו פרצופים שמחים וחזה שעיר וחסר שיער כאחד, ואז פתאום בלי האזהרה הקרה וחשוך והערפל הרטוב נכנס.

עם זה בא מחלה מסתורית, וגברים, הגברים היפים האלה נראו שונים. הכל היה חשוך. ולאחר מכן את החושך התחיל לזחול לאלים האלה שהיו לי סגדו מרחוק. ראיתי אותם אז קצת חולה, אז הרבה חולים, ולאחר מכן עם חבורות ולאחר מכן על קביים ולאחר מכן דקה מאוד ולאחר מכן בכיסאות גלגלים ולאחר מכן נראים כמו זקנים כשידעתי שהם לא גברים ישנים ולאחר מכן לא ראיתי אותם יותר.

המכה הניצחת. אני לא ראיתי אותם יותר. הרחובות היו ריקים. ויטרינות סגירה. ברים עם רק אדם אחד בהם, לבד, יושב בחושך באמצע היום, הראש למטה ובוכה.

האיידס לקח הרבה ממני. מאתנו. זה לקח כל כך הרבה. כל כך הרבה. אבל מה שאני שוכח, ולא צריך, זה מה שהאיידס נתן לי.

מה נתן לי איידס הוא משהו להילחם נגד, ואני למדתי, בגלל האיידס, אנחנו, האנשים שלי, השבט שלי, קהילת ההומו-לסבית למדה איך לארגן, איך לגייס כסף, איך להתאגד, איך להיות פוליטי, איך לדרוש על הזכויות שלנו, איך לכתוב על הכאב שלנו, איך לצעוד, איך לגשת, להבין ולבסוף להשיג שוויון.

אני חושב שנלחם מגפה נוראה, אחד שלקח כל כך הרבה מהחיים שלנו והשאירו את הקהילות שלנו הרוסים, נתתי לנו כוח. זה נכון מה שאומר, מה שלא הורג אותך מחשל אותך. אנו חזקים יותר כעת. אנחנו טובים יותר. אנחנו דור שאיבד רבים מבני הדור ממש לפנינו, וזאת בגלל שאנו מוכנים לצאת לקרב עבורם.

אולי זה אותו במקומות שבי מלחמות כבר נלחמו על הרבה מאוד שנים, וכדי שהילדים של המהפכה לחזור לנצח ומנצחים כי אנחנו נולדים מהמאבק וכדי שכל מה שאנחנו יודעים.

בשנתי ה -80 כשהתחלתי את הקריירה שלי כקומיקאי, אני גם התחלתי את הקריירה שלי כפעיל. אני שיחקתי יתרונות איידס אינספור וראיתי רמקולים רהוטים ולמדתי שהייתי חלק מקהילה. הלב שלי קפץ למראה הסכרים על אופניים בכל הומו מצעד גאווה שבו למד וחלמתי על הרכיבה איתם ביום מן הימים (אני בקרוב, אני יודע שזה נכון).

השתתפתי במרץ על וושינגטון ודברתי עם ים בלתי נתפס של אנשים. האנשים שלי. ראיתי דברים משתנים לטובה, ושלמדנו איך לשנות את הדברים לטובה, כי אנחנו היו כל כך הרבה.

זמן קצר לאחר מכן, התחיל לחשוב שהנישואין חד-מיניים יהיו מציאות. התחלתי לחשוב ששוויון יהיה מציאות. כאשר גאווין ניוסום חוקי נישואים חד-מיניים בסן פרנסיסקו, שם היה שינוי גדול בתודעה שלי, וידעתי שצעד ענק קדימה שקרה. אני לובש תחפושת סופרז'יסטית, כובע גדול וכל, והלכתי לסקרמנטו לדבר. הייתי כל כך נרגש והרבה זוגות הומואים ולסביות היו בראשותו לסן פרנסיסקו כדי להתחתן בתוך אולם עיר עצמה. כולם קורנים בסוג של שמחה אקסטטית שלא ראה מאז שנתי ה -70, כשראיתי את כל אותם צעירים שמגיעים לעיר שלי, לפני שהמחלה, לפני האיידס.

ראיתי תקווה והתרגשות בקהילה שלי, כי חשבתי שמתי בכל, רבים, אנשים רבים רבים אלה. למרות נצחון זה לשוויון בנישואים לא החזיק מעמד בסן פרנסיסקו, שזה היה צעד ראשון אדיר. ואז מאוחר יותר, כאשר נישואי הומו הוחזרו בקליפורניה, הייתי הסמכתי כנציב נישואים והצלחתי באופן רשמי לביצוע טקסי חתונה בבית העירייה של סן פרנסיסקו האהובה שלי.

אני ניצח על שני טכסים, זוג הומואים וזוג לסביות, שני חברי הזוגות שלי. אני עמדתי בתחתית המדרגות באולם הכניסה הגדולה. הבניין בעצמו הנו היסטורי, להיות לא רק אחד שבו גאווין ניוסום להם תוקף חוקי נישואים חד-מיניים במקום הראשון, אבל גם המקום שבו קדוש מעונה הגדול של התנועה הפוליטית שלנו, הארווי מילק, נרצח.

אני קורא נדרים, שאלתי את החברים שלי לחזור עליהם, ובכיתי. כולנו בכינו. התחתנתי כל זוג ושני פעמים, ראיתי מבט אחד בשותפים האחרים, הוותיקים, מסתכל אחד על השני עם אהבה עמוקה ומתיקות שיש לי לא מילות לתאר. זה הרגיש כמו, "היי, מותק. האהבה שלנו היא אמיתית. אנחנו אמיתיים. "זה לא אמר, אבל אם הלב שלי יכול לשמוע, זה מה ששמע.

זה מה שנישואים חד-מיניים הוא לי. זה הכרה בכך שמהממשלה, מחברה, מהעולם - שהאהבה שלנו היא אמיתית. שאנחנו כאן ושמגיעים לנו את זה. אנחנו באים מכל כך הרבה כאב. אנחנו כקהילת הלהט"ב סבלנו במשך מאות שנים, ממה שנראה כמו תחילתו של הזמן. אנו ממשיכים את המאבק הזה לנוכח שנאה ומחלה ומוות. אנחנו מאבדים את הילדים שלנו לבריונות ואנחנו אף פעם לא מצאנו קבלה או שוויון בעולם הזה אי פעם, אבל עכשיו זה מתחיל לקרות. אנחנו מתחילים לקרות. זה כמו שאנחנו באים לסן פרנסיסקו של שנתי ה -70, אבל הפעם אין שום דבר שיהיה לקצץ לנו בראש שלנו.

אנחנו הולכים לעשות את זה כי יש לנו עברנו את התופת ושרדנו. אנחנו הולכים לעשות את זה כי האהבה שלנו היא אמיתית ואנחנו אמיתיים ומגיע לנו משפחות. מגיעים לנו זכויות. מגיעים לנו חיים. זה מה שלמדתי מאיידס וזה המתנה שהאיידס נתן לנו חזרה לכל זה לקח.

3 תגובות. להוסיף לתערובת ...

  1. מרגרט, תודה לך על כתיבת הפוסט הזה. זה כתוב להפליא ומעביר דימויים ורגש מדהימים. אתה עזר להמחיש נושא חיוני בצורה מאוד אישית ונוגעת ללב.

  2. איזה סיפור יפה, קורע לב והעצמה. אני הובא לדמעות והרמתי את כולם בבת אחת. אני מכיר מישהו שמכיר אותך שכילדה קטנה שעדיין איתנו (HAL). אני שמח שיצאת לי לראות רוחות המבריקות שלהם ואני מצטער שראית אותם בכאב. תודה לך על תמיכתך המתמשכת בקהילת הלהט"ב.
    אהבה הרבה

  3. מרגרט ~ תודה לך על קיים לא רק ~ אבל זורח האור שלך על כל העולם! אתה יפה וכולנו עשירים יותר עבורך. לראות אותך בקליבלנד על 10/5/12! xoxo

השאירו תגובה